האמת מליאה ניואנסים- שיעור לפרשת ויחי

רש"י בתחילת פרשתנו מעיר על כך שהפרשה סתומה. רש"י מסביר שסתימה זו רומזת לכך שיעקב רצה לגלות לבניו את הקץ, ודבר זה נסתם (=נסתר) ממנו על ידי הקב"ה. יעקב רצה לגלות לבניו את אחרית הימים אך הדבר נמנע ממנו.

קשה מאוד על הסבר זה שכן כאשר מגלים לאדם את תכלית חייו, באופן אוטומטי באיזו שהיא צורה נשללת ממנו בחירתו החופשית. האתגר המהותי של החיים האנושיים היא לחיות מתוך חוסר ידיעת העתיד, דבר המאפשר בכל רגע נתון לקבל החלטות ולהיות נידון על כל בחירה ובחירה, הטובה היא אם רעה. אם יעקב היה מגלה לנו את הקץ, היה זה אסון פנומנלי, שכן היתה ניטלת מעם ישראל כל הדינמיות של ההסטוריה.

אם כן מה רצה יעקב? התשובה נמצאת במילה "קץ". קץ מלשון קצוות. יעקב הוא כידוע בקו האמת, או בלשון הקבלה – התפארת. התפארת היא איחוד הקצוות. יעקב יודע שהאדם  הינו חובב קצוות, במובן הזה שהוא אוהב לקבע את הדברים ואת המושגים בצורה בלתי ניתנת לשינוי. האדם לא אוהב ניואנסים.

אך האמת, מה לעשות, מלאה ניואנסים. לכן ביקש יעקב לגלות את הקץ, על מנת להבליט את החכמה שבאמת. יעקב רצה להבליט לעיני בניו את הסכנה שבעיסוק בקצוות. העיסוק בקצוות הוא למשל שורש העבודה הזרה. יעקב ביקש ללמד את בניו להיות מאוזנים, להיות הרמוניים, לא לראות סתירה בין עולם הרוח לעולם החומר, בין בית המדרש לבין המשרד (אותן אותיות!), בין הדת למדינה.

אם כן, למה הדבר נמנע ממנו?
המדרש מספר שכאשר נסתם ממנו הקץ, פחד שמא יש בבניו מי שאינו צדיק. מיד השיבו לו בניו שלא, שהרי אין בשמותיהם האותיות חי"ת וטי"ת, המרכיבות את המילה 'חטא'. מיד השיב יעקב שאין גם בשמותיהם האותיות 'קץ'. מה הסוד? בני יעקב מגלים כאן יסוד חשוב ביהדות, שהנצרות לא הבינה: החטא אינו מהותי לאדם. האדם חוטא, אבל זה חיצוני. הנחש היה חיצוני לאדם ולחווה. חז"ל מלמדים שהיצר הרע נכנס לאדם רק בלידתו. משמע שבמשך תשעת חודשי העיבור האדם "חי" ללא יצר הרע.

יעקב עונה להם שאין להם גם אותיות 'קץ'. הכוונה שאותה הרמוניה שעליה דיברנו איננה מובנית בתוך האדם. האדם מטבעו אוהב להתקבע בתוך קצוות.  הנצרות התקבעה בחסד, האיסלאם בדין. בימינו, הן העולם המערבי והן העולם האיסלאמי מנסים ליצור עולם אחיד, מקובע, שבו אין מקום לגוונים ולניואנסים. אך עם זאת, על עם ישראל לבנות את אותה הרמוניה. וזאת הסיבה שהקץ נסתם ממנו. הדבר נמנע ממנו משום שההגעה לאותה הרמוניה, היא כל העבודה של עם ישראל לאורך הדורות. הקב"ה לא רצה לתת לדבר הגדול הזה להיבנות בין רגע על ידי גילוי. הקב"ה העדיף לתת לעם ישראל את כל הזמן הנצרך על מנת שיבנה את ההרמוניה הזאת במו ידיו, גם אם הדבר יקח כמה אלפי שנים.

ואיך באמת נבנה את אותה הרמוניה? יעקב כן הצליח לגלות לנו משהו, בברכות שבירך את בניו. בברכתו ליהודה אומר יעקב: "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים". על המילה "שילה", אומר בעל הטורים שהיא רומזת לשלושה דברים: לנביא אחיה השילוני, הנביא שהמליך את ירבעם בן נבט ובכך חילק את מלכות ישראל לשתיים, למשיח, ולמשה רבינו.  יעקב רומז כאן שהדרך למשיח רצופת ניסיונות ומחלוקות. ואיך נתגבר על הניסיונות? על ידי תורת משה. התורה נותנת לנו את הכלים להתגבר על הניסיונות ולהבין מהי המגמה הכוללת ולאן הדברים מכוונים.

שנזכה עוד בימינו לראות את עם ישראל מחבר ומאחד את כל קצוותיו ואת קצוות כל העולם כולו!